עלקת מצרית (ע"מ) הינה טפיל שורש מוחלט הנפוץ באזורי הגידול השונים בארץ. קיים מגוון רחב של צמחים אשר מהווים פונדקאים לעלקת זו ממשפחות הסולניים, הפרפרניים, המצליבים והסוככיים, משפחה אליה משתייך גם הגזר. הגזר הינו גידול בעל ערך כלכלי רב בישראל ושטחי הגידול נמצאים בעלייה מתמדת ב- 15 השנה האחרונות. רמת אילוח גבוהה של ע"מ בשדה גזר יכולה להביא לאובדן מוחלט של היבול .

בניסויים שנעשו על ידי ד"ר ראובן יעקובסון נמצא כי ניתן להדביר עלקת חרוקה (ע”ח) בשדה גזר ברמת אילוח נמוכה שנזרע באמצע חודש אוקטובר בעזרת שני יישומי גליפוסט בהפרש של שבועיים. בהמשך לכך נעשה גם רישוי ליישום גליפוסט בגזר במינון של עד כ- 16.2 ג' ח.פ./ד', אולם הוא הוסר בשל תלונות על פגיעה בגידול.

 כיום בשל הגידול הניכר בשטחי הגידול הפכה בעיית העלקת המצרית (ע”מ) לשכיחה מאוד וגורמת להפסדים רבים בגידול אינטנסיבי זה. לחקלאים הנתקלים בבעיה זו אין מספיק מידע על מנת להתמודד עמה. זאת כיוון שלא קיים ידע לגבי המינון המומלץ של ק"ע לקטילת העלקת בשדה, המועד האופטימאלי ליישום ומס' היישומים האפקטיבי.

מטרתה העיקרית של העבודה הינה פיתוח מערכת תומכת החלטה להתמודדות עם בעיית העלקת המצרית בגידול הגזר בישראל. מטרת הביניים הראשונה הייתה בניית מודל שיאפשר את חיזוי הופעת העלקת בשדה. תחילה נבדקה השפעת גורמי הסביבה המשתנים במהלך הגידול (אורך יום וטמפ') על הופעת העלקת ופגיעתה ונמצא כי לטמפ' השפעה מובהקת על תהליכים אלו. בהמשך לתוצאות אלו עלה הצורך לפתח מודל תלוי טמפ' קרקע המתאר את הופעת והתפתחות העלקת על פני השורשים. לשם כך הוצבו במספר רב של חלקות גידול בצפון ובדרום הארץ  בשנים 2009-2012 צינורות שקופים כחלק ממערכת המיניריזוטרון, המאפשרת בחינה בלתי הרסנית של התפתחות מערכת השורשים. בנוסף נמדדה בחלקות טמפ' הקרקע בעומק 10 ס"מ לאורך תקופת הגידול. נבחן מודל ליניארי המתאים בגידולים אחרים כעגבנייה וחמנית ונמצא כי הוא איננו מתאים בגזר בשל עיכוב ההתפתחות הגזר והעלקת בטמפ' גבוהות מטמפ' האופטימום. בשל כך נבחנו מספר מודלים נוספים ונמצא כי מודל  function-β מאפשר את חיזוי הופעת העלקת בצורה הטובה ביותר. לאחר שנמצא המודל המתאים נבחנה דינאמיקת ההתפתחות על ידי המודל ונמצא כי פקעיות עלקת בגודל 1-2 מ"מ מופיעות ב-  500 ימ"מ, 63% מן העלקות מופיעות ב-  600 ימי מעלה (ימ"מ) ומס' העלקות המקסימאלי מופיע ב- 800 ימ"מ. לאחר מכן נבדקה השפעת מועד האילוח של השורשים על האשרוש והעלקת. נמצא כי ישנה חשיבות למועד ההדבקה, ככל שמועד ההדבקה הינו מאוחר יותר, משקל העלקת יורד בצורה סיגמואידית ואילו משקל האשרוש עולה וכבר זמן קצר לאחר ההנבטה הדבקת עלקת לא תפגע במשקל האשרוש. נבחנה השפעת מועד יישום קוטל העשבים (ק"ע) גליפוסט על התפתחות האשרוש והעלקת. נמצא כי לגליפוסט במינון של עד 10.8 ג' ח.פ./ד' אין השפעה על משקל האשרוש, לעומת זאת למועד היישום הייתה השפעה על משקל העלקת. ביישומים המוקדמים (600 ו- 700 ימ"מ) ישנה ירידה במשקל העלקת לעומת הביקורת בהתחלה אולם לאחר מכן ההבדל נעלם. ביישומים המאוחרים לעומת זאת (900 ו- 1000 ימ"מ) השפעתו של ק"ע על משקל העלקת איננה ניכרת כלל לכל אורך הגידול. בהמשך למודל נבחנו ק"ע שונים ע"מ למצוא את ק"ע היעיל ביותר כנגד עלקת שאינו פוגע בגידול. נבחנו ק"ע מעכבי האנזים ALS אולם נמצא כי רובם (למעט קדרה) אינם בטוחים כלל לשימוש וגורמים לסידוק באשרוש. בנוסף נבחן ק"ע גליפוסט ונמצא כי הוא בטוח לשימוש בגידול הגזר עד מינון של 14.4 ג' ח.פ./ד' וגורם לירידה של כ 50% במס' העלקות בשדה במינון 1.08 ג' ח.פ./ד' בשלושה יישומים. בהפרש של שלושה שבועות בין יישום ליישום. בהמשך נבחנה השפעת הטמפ' על פגיעת ק"ע בגזר. גזר גודל בשלושה משטרי טמפ' בין 10 ל- 28 מעלות צלזיוס  (מ"צ) ורוסס בגיל פנולוגי של 3-4 עלים אמיתיים בק"ע גליפוסט (מינון של עד 36 ג' ח.פ./ד') וקדרה (מינון של עד 0.96 ג' ח.פ./ד'). נמצא כי בטמפ' הגבוהה (28/22 מ"צ לילה/יום) קיימת פגיעה גדולה יותר באשרוש מאשר שני משטרי הטמפ' הנוספים. נבחנה גם השפעת ק"ע בגיל פנולוגי שונה, גזר נזרע אחת לחודש במשך שלושה חודשים ורוסס בתאריך אחיד. הגזר רוסס בק"ע אימזאפיק וגליפוסט וחודש וחצי לאחר הריסוס נבחן משקל האשרוש וסידוקו. נמצא כי ככל שגיל הגזר נמוך יותר פגיעת ק"ע באשרוש גדולה יותר. בנוסף בשימוש בק"ע אימזאפיק נמצא כי גזר צעיר רגיש יותר לסידוק ועיוותים מאשר הגזר הבוגר. מניסויים אלו בק"ע מצאנו כי גליפוסט במינון 5.4 ג' ח.פ./ד' הינו בטוח לשימוש בכל משטרי הטמפ' ובכל שלבי הגידול של הגזר. לסיכום תוצאותינו ניתן לומר כי ריסוס של גליפוסט במינון 10.8 ג' ח.פ./ד' בשלושה יישומים ב- 600, 800 ו 1100 ימ"מ מדביר ע"מ בשדה בצורה מיטבית ואיננו פוגע בגידול. מודל זה נבחן עד כה במספר חלקות והתוצאות מצביעות על כך כי ניתן להדביר ע"מ על פי המודל. לסיכום מערכת תומכת החלטה להפחתת נזקי ע"מ בגזר מורכבת משני חלקים: א) מודל ימי מעלה לחיזוי הופעת העלקת ודינאמיקת ההתפתחות שלה. נבחנו מספר מודלים מתמטיים לחיזוי הופעת העלקת בגזר ודינאמיקת ההתפתחות של העלקת. נמצא כי מודל בטא פנקשיין מאפשר חיזוי של הופעת העלקת כך שפקעית עלקת ראשונה מופיע ב- 500 ימ"מ לערך, 63% מן הפקעיות מופיעות ב- 600 ימ"מ לערך ומספר ההדבקות המקסימאלי הינו ב- 800 ימ"מ. בנוסף נמצא כי הדבקה מאוחרת בע"מ (יותר מ- 1000 ימ"מ מהנבטת הגזר) איננה גורמת כל נזק להתפתחות האשרוש. ב) בחינת ק"ע המתאים ביותר לשימוש כך שיהיה בטוח לגידול ויפגע בעלקת. נבחנה השפעתם של מספר ק"ע על התפתחות האשרוש ונמצא כי שימוש בגליפוסט במינון של עד 10.8 ג' ח.פ./ד'. בניסוי לקטילת עלקת באמצעות גליפוסט נמצא כי מינון של 1.08 ג' ח.פ./ד' גורם לפחיתה של 50% במס' העלקות בשדה. ניתן לומר כי שילוב מודל החיזוי עם שימוש נכון בק"ע יביא להדברת ע"מ בשדה ללא פגיעה בגידול.